<h1>ספר האסופות מכת"י הלכ' תיקון מקוה</h1>
<h2>דף סה:</h2>
ואמת המים המקלח דרך צנורות כיון שמחוברין למים שבצנור למעלה ולמטה לאמת המים לא מקרו מים שאובין עד שיפסקו המים בכלי מן המעיין כדכת' [בראשית כ"ד] ותשאב לכל גמליו, דהא אפילו מים שאובין בכלי כשמשיקין אותו במים חיים או במי מקוה הרי הן כמו המים שהשיקן אותן בהן כיון דמחוברין להן, אלו שבצנור שלא נפסקו ממי אמת המים לא כל שכן שהן חבור ולא שאובין נינהו, כדתנן [פסחים ל"ד ע"ב] מי החג שנטמאו משיקן והן טהורין, ועוד תנן [ביצה י"ז ע"ב] ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, וגבי מי כיור נמי אמרינן [יומא ל"ז ע"א] שמשקעו בבור הגדול שלא יפסלו מימיו בלינה, וגבי קידוש מי חטאת נמי כת' [במדבר י"ט] מים חיים אל כלי, ואמ' [פסחים שם] שתהא חיותן בכלי, שישאוב בכלי עצמו כדי שיהו מחוברין מים שבכלי למעיין שיהו חיים בתוך הכלי, אלמא כל זמן שמחוברים הוו מים חיים ולא שאובי' עד דמפסקי ממי המעיין הכא נמי לא שנא. והדתניא [ב"ב ס"ה ע"ב] צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, התם במים שאובי' שהמשיכן למקוה דרך צנור, שהשאיבה מטהרת (בריבה) [ברובה] ובהמשכה ואם המשיכה דרך צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל דלא נפקי מתורת שאובין דתורת כלי היה על הצנור בתלוש, ואם תמצי לומר דאפילו בזוחלין קתני ברייתא דפוסל את המקוה, דוקא דנפלו מן הצנור למקוה או מן הגג דקוי וקאים ואין נמשכין המים על הארץ אחרי נפילתם, אבל אם היה הצנור רחוק מן המקוה קצת שהיו המים נמשכין אחרי צאתם מן הצנור על הארץ והדר נפלי למקוה לא פסלי, דהיינו שאיבה המיטהרת ונעשו מקוה, הכא נמי אפילו הוו המים שבצנור שאובים אחרי צאתם ממנו ונמשכו קצת על הארץ נעשו זוחלין ומרחיקות קצת מן הצנור וטובלות, וכי תימא הני מילי היכא דמיעוט המים מקלחין דרך הצנור ורובן זוחלין כדרכן דאמרי' [תמורה י"ב ע"ב] שאיבה מטהרת (בריבה) [ברובה] ובהמשכה אבל אם רובן או כולן מקלחין בצנור לא, הא"ר יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהורה, הכא נמי אפילו הוו המים שעברו בצנור שאובין כשנמשכין אחרי צאתם טהרו משאיבתם. ואע"פ שאני מדמה אתה לא תעשה מעשה להורות כן, כן כתב ר' אליעזר ב"ר נתן לחתנו ר' שב"ט כי ראיתי בהלכ' גדו' שמפרש להא דר' יוח' בג' לוגין שהמשיכה למקוה ואע"ג דלא מוכחא לי הכי שמא אני טועה, ואם נוהגות כן מקוד' לא תפרישם כי פסול שאיבה אינה אל' מדרבנן כדא' בהמוכר את הבית [ס"ו ע"ב], וגם שהנשים צריכות מים חיים אינו אלא חומר שהחמירו על עצמן כדר' זירא, ושמא אם תאמר להן שיפרשו לא ישמעו, והנח להן שיהו שוגגות ואל יהו מזידות, כדאמ' בנשי דיתבן אפומא דליחיא וכו', וגבי אין מטפחין ואין מספקין בפר' המביא כדי יין [ל' ע"א], דכיון דמדרבנן נינהו הנח להו שיהו שוגגין וכו', ואפילו באיסור דאורייתא נמי אמרינן הנח להו שיהו שוגגין וכו', וכדאמ' התם מתוספת ענוי ביום הכפורים שהוא דאורייתא וקאכלו ושתו עד שחשיכה ולא קאמרינן להו ולא מידי, ואם אתה רואה בו טעם אחר לאסור או להתיר תודיעני אם יפה טיהרתי.
והילכתא צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, ודוקא צנור שיש לו בית קיבול ושפה גבוהה מארבע צדדין כגון עריבה שעשוי לקבלה ומקלח דרך פיו, אבל אם שני ראשין פתוחין לגמרי שאין יכול לעכב מימיו לתוכו, ההוא סילון מתקרי ואינו פוסל את המקוה כדתנן במסכת מקואות [פ"ד מ"ג] סילון שהוא צר מכאן ומכאן [ו]רחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה, ורבות' נקט שאע"פ ששני ראשין צרין יותר מאמצעיתו אפילו הכי אינו פוסל הואיל ושני ראשין פתוחין כזה \raster(85-,85-)="Z556" ותנן נמי [שם מ"ב] המניח טבלה תחת הצנור אם יש לבזבז מד' רוחותיה פוסלות את המקוה ואם לאו אינה פוסלת את המקוה, ותנן נמי [שם מ"ה] השוקת שבסלע וכו', היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה כו', ופוסלת את המקוה, ניקבה מלמטה או מן הצד אם אין יכולה לקבל מים כל שהו כשרה. ועוד תנן התם [פ"ו מ"ה] התבה והשדה שבים אין מטבילין בהם אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד. פרש"ם. ואי קשיא לך ים שעשה שלמה היאך היו טובלין בה, י"ל רגלי השוורים היו חלולין ונקובין כמוצי' רמון ובטל ליה מתורת כלי, הילכך טובלין בה כשר. רבי' יעקב מפרש צנור סתום מג' צדדין ופתוח מצד אחד לפיכך אי חקקו ולבסוף קבעו פסול דחשיב כלי ומי גשמים שירדו בכלי שאובין הוו כדאיתה בפר' קמא דשבת [ט"ז ע"ב], אבל סילון שהוא פתוח משני צדדין לאו כלי הוא ולא פסיל, ודוקא מקוה, אבל מעיין אפלו צנור לא פסיל.
<h2>דף סו:</h2>
נדה אינה צריכה מים חיים בתוספת' דזבין [פ"ג ה"א] הזב טעון ביאת מים חיים, מקוה אפילו מי גשמים שתקונו בידי שמים ולא במים שאובין, כדא' בתו' כהנים בפרש' ויהי ביום השמיני [פרשה ט'] מעיין מטהר אפלו בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן, ואם המים עוברין דרך כלי הוי שאובי' ופסולין, אי דלי בדוולא ומלי בחצבי לא הוי מקוה, דתני' [שם] אלו נאמ' מקוה מים בלבד וכו', עד מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים.
